פסק-דין בתיק ת"ק 34809-12-10

1.         התובע הגיש תביעה נגד הנתבעות ביום 31.5.10 ולתביעה זו הוגש ביום 20.6.10 כתב הגנה על ידי הנתבעות (להלן: "כתב ההגנה הראשון").

            כתב התביעה וכתב ההגנה הראשון הוגשו בתיק קודם שמספרו 50782-05-10 והיות והתובע לא התייצב ביום שנקבע לדיון - נמחקה התביעה תוך הטלת הוצאות על התובע.

            בהמשך לכך, הגיש התובע תביעה חדשה בתיק 34809-12-10 בו הגישו הנתבעות כתב הגנה חדש (להלן: "כתב הגנה השני").

            תיק זה - 34809-12-10 הוא התיק הנדון בפני ובנוכחות הצדדים.

2.         א.         חיים כחלון (להלן: "חיים") נהג ברכבו של התובע ולטענתו נפגע רכבו על ידי רכב שהיה נהוג בידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") - זאת בעת שרכב התובע עמד בעצירה מוחלטת, כאשר חלקו האחורי בלט מעט לכביש.

                        כתוצאה מפגיעה זו נגרמו לתובע נזקים בסך של 6,780 ש"ח - אותם תובע מהנתבעים.

            ב.         הנתבעות מכחישות העובדות שהועלו על ידי התובע ולטענתן אירעה התאונה בשעה שרכב הנתבעות נסע ישר בנתיבו ואילו רכב התובע אשר חנה על המדרכה בצד הכביש, נסע לאחור במטרה להשתלב לכביש וכתוצאה מכך חדר לנתיב נסיעת רכב הנתבעות, ופגע בצידו הימני של רכב הנתבעות ובכך גרם לתאונה ולנזק.

3.         אם כן, שתי גרסאות שונות הציגו המעורבים בתאונה בפני בית המשפט והשאלה היא, מהי הגרסה המתקבלת יותר על הדעת בהסתמך על הפגיעות ברכבים ובעדויות המעורבים בתאונה.

            גם בבית המשפט, עמד כל צד על גרסתו, כאשר חיים מתאר את מצב עמידת רכבו ואת הסיבה להעמדת הרכב באותו מקום ולדבריו, בעת שרק נכנס לרכב - כבר הרגיש פגיעה מרכב הנתבעת (ראה עדותו בעמ' 1 לפ', ש' 15-19).

            הנתבעת אף היא חוזרת על טענתה, שהרכבים נפגעו בעת שחיים נסע לאחור.

4.         לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות ואת עדויות הצדדים המעורבים בתאונה הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה בחלקה, משום שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, שאמנם לנתבעת אחריות לקרות התאונה, אך גם חיים תרם את תרומתו לגרם התאונה ולנזק.

            לאור עדויות הצדדים, אני קובע כי תוצאות התאונה מצביעות על כך, שאחריותה של הנתבעת גבוהה יותר ולכן אני קובע את שיעור אחריותה ל-70% ואילו את שיעור אחריותו התורמת של חיים אני קובע ל-30% - הכל לאור הנימוקים הבאים:

            א.         גרסאות הצדדים סותרות אחת את רעותה - אם כי כל אחד מהמעורבים בתאונה עמד וחזר על עמדתו ועל גרסתו.

                        לכן, במקרה כזה, על בית המשפט לבחון את עדויות הצדדים יחד עם הראיות החיצוניות שהוצגו בבית המשפט ולאלו אשר צורפו לכתבי הטענות ולהכריע בדבר מאזן ההסתברויות של גרסה זו או אחרת.

                        הראיות החיצוניות הן, במקרה זה, חוות הדעת של השמאי מטעם התובע, תמונות המתעדות את הנזקים בכל אחד מהרכבים.

            ב.         א)         חיים, למעשה, עקבי בגרסתו, שכן לו טענה אחת בלבד: לצורך עבודתו במשלוחים, הוא השתמש ברכבו של אביו - התובע - ובעת שהוא ירד למסור המשלוח, הוא העמיד את הרכב כאשר הוא בולט מעט לכביש.

                                    עוד טוען חיים, כי בעת שחזר לרכבו, הוא נכנס לרכב ובטרם התניע - שמע פגיעה ברכבו.

                                    כך טוען חיים בכתב התביעה, כך חוזר וטוען בבית המשפט וכך גם טען בהודעה הראשונית שמסר למבטחת שלו (ראה "הודעה על תאונת רכב" שצורפה לכתב התביעה).

                        ב)         לעומת עדות עקבית זו, עולה סתירה בגרסת הנתבעת - בין מה שנאמר בכתבי ההגנה ובין מה שנאמר על ידה בבית המשפט.